פסק-דין בתיק ע"א 43535-05-12

א.         בפנינו שלושה ערעורים שהדיון בהם אוחד (כולל גם ערעור שכנגד), על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט א. בולוס), מיום 11.4.12, בתיק אזרחי 11091-09-08, לפיו נתקבלה תביעתם של המערערת מס' 2 והמערער מס' 5 שב-ע.א. 22920-06-12, ולפיכך חוייבה "קרנית" (המערערת ב-ע.א. 2391-06-12), לשלם למערערים אלה את הסכום של 340,571 ש"ח בתוספת שכר טרחת עו"ד, וכן נתקבלה תביעתו של המוסד לביטוח לאומי (התובע מס' 6 שהוא המערער ב-ע.א. 43535-05-12), ו"קרנית" חוייבה לשלם לו את הסכום של 196,026 ש"ח, בתוספת שכר טרחת עו"ד.

ב.         הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

בתאריך 25.10.2003 אירעה תאונת דרכים שבה קופחו חייו של המנוח חסן אחמד ז"ל ("המנוח"). המערערת מס' 2 היא אלמנתו, והמערער מס' 5 הוא הבן המשותף של המנוח ושל האלמנה. המערערים מס' 3 ומס' 4, שתביעתם נדחתה, משקבע בית משפט קמא שהמנוח לא תמך בהם לאחר בגרותם, הינם הילדים של המערערת מס' 2 מנישואיה הקודמים עם האח המנוח של המנוח.

אין מחלוקת לגבי חבותה של קרנית לפצות את המערערים ככל שתוכח תמיכתו של המנוח בהם. המוסד לביטוח לאומי הצטרף אף הוא כתובע, ועתר כי קרנית תשפה אותו בשווי מלוא גימלאות השאירים שהוא שילם וצפוי לשלם למערערת מס' 2 ולמערער מס' 5 עקב מות המנוח.

ג.          בית משפט קמא דן בהרחבה בנזקים שנגרמו לתלויים במנוח עקב מותו וקבע, כי ההכנסה הצפויה של המנוח מעבודתו במכירת ירקות ופירות עומדת על סך של 2,000 ש"ח לחודש, ועל כך נוסף חלקו של המנוח בקיצבת הבטחת ההכנסה לה היה זכאי המנוח בחייו. בית-משפט קמא קבע שהזכאות לקיצבת הבטחת הכנסה היא משותפת למנוח ולאלמנה, וכי נכון יהיה לראות במחצית הקיצבה את חלקו של המנוח, כשהמחצית האחרת היא מנת חלקה של האלמנה (סעיף 40 בפסק דינו של בית משפט קמא).

עוד קבע בית משפט קמא שהאלמנה החלה לעבוד לאחר נישואיה עם המנוח והשתכרה בממוצע חודשי כ-1,400 ש"ח לחודש, סכום שאותו יש לגלם בחישוב הפסדי התלות (סעיף 32 לפסק דינו של בית משפט קמא).

ד.         נציין, כי בית משפט קמא קבע שהמנוח לא התמיד בעבודתו, עבד לסירוגין בלבד, והחל משנת 1985 ועד לאירוע התאונה ריצה המנוח שישה מאסרים בפועל, ובמצטבר הוא שהה בבית הסוהר במשך כ-12 שנים, משמע, מעל למחצית התקופה שחלפה מאז הגיע לגיל 18 ועד להתרחשות התאונה.

בנוסף, ציין בית משפט קמא שהמנוח עצמו הצהיר במסגרת בקשותיו לקבלת הבטחת הכנסה כי הינו מכור לסמים וכי הוא נעדר כל הכנסה. בית המשפט העיר שגם אם המנוח גילה בחייו שאיפה לעבור תהליך גמילה, ולחזור למוטב, הרי נותרו הדברים בגדר הצהרה בלבד.

בית משפט קמא גם לא היה מוכן לקבל את הטענה לפיה תכנן המנוח להקים עסק לממכר ירקות ופירות, וציין כי לא הונחה לטענה זו ראיה מוחשית.

ה.         את סך כל הסכומים המגיעים בגין אובדן תמיכה, לפי חישוב בשיטת הידות, העמיד בית משפט קמא על 431,597 ש"ח, בתוספת אובדן שירותי אב ובעל: 90,000 ש"ח, והוצאות לווייה מצבה ואבל: 15,000 ש"ח. סה"כ: 536,597 ש"ח.

ו.          מסכום הנזק הנ"ל ביקש המוסד לביטוח לאומי להפחית את תשלומי קיצבאות השאירים ששולמו, וישולמו בעתיד, למערערת מס' 2 ולמערער מס' 5, וזאת בסכום של 575,000 ש"ח, ואולם, בית משפט קמא קבע שמסכום הניכוי הנ"ל יש להפחית את חלקה של האלמנה בקיצבת הבטחת ההכנסה, הכל בהתאם לתקופות החישוב שפירט בית משפט קמא בפסק דינו, משמע, 113,300 ש"ח בתקופה הראשונה, 109,604 ש"ח בתקופה השניה, ו-156,070 ש"ח בתקופה השלישית, וביחד: 378,974 ש"ח. זהו סכום הניכוי שיש להפחיתו, לפי קביעת בית משפט קמא, מסך כל גימלאות השאירים שהמוסד לביטוח לאומי תבע לקבלם, (משמע  "הניכוי מן הניכוי"), ולכן, היתרה שבית משפט קמא פסק לזכות המוסד לביטוח לאומי הינה: 196,026 ש"ח, וממילא, הסכום שנותר לזכות המערערת מס' 2 ומס' 5, הינו: 340,571 ש"ח.

ז.          כל הצדדים הגישו ערעורים על פסק דינו של בית משפט קמא. קרנית אף הגישה ערעור- שכנגד ביחס לערעורם של התובעים שהם המערערים ב-ע.א. 22920-06-12.

יורשי המנוח, דהיינו, אלמנתו, שני ילדיה מנישואיה הקודמים, והמערער מס' 5 שהוא הילד המשותף עם המנוח, טוענים שחישוב הפסדי התמיכה יש בהם כדי לקפח אותם, וכי שגה בית משפט קמא  בקביעתו כי התובעים מס' 3 ומס' 4 יצאו ממעגל התמיכה של המנוח, וכן טעה בית משפט קמא כשלא כלל בחישוב הפסדיהם של התובעים את מלוא גימלת הבטחת ההכנסה שקיבל המנוח (אלא את חציה בלבד), ומשלא לקח בחשבון את ההפסקות שחלו בעבודתה של האלמנה בחישוב ממוצע שכרה.

עוד נטען, כי שגה בית משפט קמא בהערכת נזקיהם של התובעים בראש הנזק של "אובדן שירותי אב ובעל", ובסכום  שפסק בית משפט קמא בגין הוצאות לוויה, מצבה וקבורה. טעות נוספת הייתה, לפי הנטען, כשלא התחשב בית משפט קמא בחוות הדעת האקטוארית שהוגשה מטעמם של התובעים בהתייחס לחישוב גימלאות השאירים ששולמו וישולמו בעתיד.

ח.         בערעור-שכנגד מלינה לעומת זאת קרנית כנגד הסכומים שפסק בית משפט קמא לזכות התובעים. לטענתה, לא סבלו התובעים, כתוצאה מן התאונה, מנזק כספי כלשהו. לטעמה היה מקום לדחות את תביעת השאירים, כמו גם את תביעת המוסד לביטוח לאומי, שהיא סוברוגטיבית ויונקת מזכותו של הניזוק עצמו וממילא מוגבלת עד לתקרת הנזק.

ט.         לאחר שעיינו, בכל הנוגע לשאלת גובה הנזק, בטיעוניהם של הצדדים בכתב, כמו גם בטיעון בעל פה ששמענו בישיבה שהתקיימה בפנינו ביום 25/12/12, מסקנתנו היא שיש לדחות את הערעור שהגישו שאיריו של המנוח, כמו גם את הערעור שכנגד שהגישה קרנית.

באשר להכנסות הבלתי מדווחות לרשויות המס נקבע כבר ב-ע"א 5794/94 ע"א 5794/94 אררט נ' בן שבח פ"ד נא(3) 489 כי : "מי שהוכיח שהוא נכון להצהיר הצהרות שאינן אמת,  יש להקפיד עימו כשהוא מבקש להוכיח הכנסה בשיעור גבוה יותר, שהרי כבר הראה, שכשנוח לו הדבר, הוא מוכן להצהיר הצהרות שאינן אמת".

בענייננו לא קיים דיווח אודות הכנסתו של המנוח, אך למוסד לביטוח לאומי הגיש המנוח בקשות לקבלת גימלת הבטחת הכנסה, והצהיר שהינו מכור לסמים ונעדר כל הכנסה. לכן, אך ברור הוא, שהיה על בית משפט קמא להתייחס בזהירות הראויה לטענות שהועלו בנוגע להכנסותיו של המנוח מעבודתו במכירת ירקות ופירות, ובית משפט קמא אכן עשה שימוש בשיקול דעתו בזהירות הראויה.

י.          באשר לנזק שפסק בית משפט קמא לזכות המערערים סבורים אנו, שאין מקום להתערבותנו בסכומים שנפסקו הן בגין הפסדי תמיכה,  הן בגין אובדן שירותי בעל ואב, והן בגין הוצאות לוויה, קבורה ומצבה.